פסק-דין בתיק ת"ק 2761-11-11

1.         א.         נציג מטעם הנתבעת ביקר בבית התובע והציע למכירה ערכת דיסקים לימודית לבגרות (להלן:"המערכת")  - זאת תמורת הסך של 4,500 ש"ח אשר ישולם ב-18 תשלומים.

לאחר שעתיים נמלך התובע בדעתו וביקש מנציג הנתבעת לבטל העסקה.

למרות שכך ביקש התובע, המשיך העניין להתגלגל בטלפונים ובינתיים החלו לחייב את כרטיס האשראי של התובע במשך חודשיים.

ביום 6.7.11 - לאחר שיחות טלפון קודמות - שלח התובע מכתב רשום לביטול העסקה והנתבעת השיבה, שהתובע כבר השתמש בערכה ובאינטרנט, אך התובע טען, שכלל לא פתח את הערכה, לא קיבל סיסמא ולינק לאן להתחבר לאינטרנט.

מאחר וגם פנייתו של התובע למועצה לצרכנות לא הועילה - הגיש הוא תביעה זו לבטל העסקה ולהורות לנתבעת להשיב לו את כספו.

ב.         הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע ולהצדקת בקשה זו, מעלה היא את הטענות העיקריות הבאות:

א)         הנתבעת מאשרת את העובדה, שהתובע אכן רכש המערכת וטוענת, שיחד עם המערכת קיבל התובע גם ערכת לימוד לפסיכומטרי כמתנה.

ב)         לאחר אספקת המערכת, נפתח עבור התובע אתר באינטרנט לשימוש "תרגול" הכולל את כל המקצועות ולטענת הנתבעת, לא ניתן לבטל עסקה הנוגעת בתקליטורים הניתנים להעתקה ושכפול, שכן, עסקינן במוצרים המופיעים תחת הגדרת:" טובין פסידין" ולכן לא ניתן לבטל העסקה.

ג.          התובע מצא לנכון להגיב לכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת והוא אינו סבור שקיימת הגנה בחוק על מערכת כפי שנמכרה לו ובמיוחד כאשר הוא עצמו לא פתח כלל את המערכת ולא עשה בה כל שימוש.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים בדבר רכישת המערכת וסכום הרכישה, אך מחלוקת היא בין הצדדים, האם לאור הנסיבות והנטענות בכתבי הטענות, ניתן לבטל העסקה - אם לאו.

לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש לבטל את העסקה ולחייב את הנתבעת להשיב לתובע את עלות המערכת - זאת מהנימוקים הבאים:

א.         א)        ביום 29.6.11 חתם התובע על הסכם מכר לרכישת המערכת ובסעיף 6 להסכם נקבע:" לפי חוק הגנת הצרכן, תוכנות אינם (כך במקור-ג.ב.) ניתנות להחזרה בגין חשש להפרת זכויות יוצרים" ובסעיף 9 להסכם אישר התובע, שהוא קרא את פרטי החוזה והבינו.

אני מאמין לתובע, שעוד באותו יום, שסופקה לו המערכת, הוא הודיע על רצונו לבטל את העסקה ומשבקשתו לא נענתה - גם לאחר מספר שיחות טלפון - שלח התובע ביום 6.7.11 מכתב אל הנתבעת והודיע שוב על ביטול העסקה ואף ציין, שכל זמן שהמערכת הייתה ברשותו היא לא נפתחה ולא נעשה כל שימוש באינטרנט.

ב)         טענת התובע, על כי שעתיים לאחר אספקת המערכת הוא הודיע על ביטול העסקה - לא נסתרה על ידי נציג הנתבעת, לא בכתבי הטענות ולא בעדותו בבית המשפט.

אילו היו נציגי הנתבעת נענים לבקשת הביטול במועד שהודיע התובע - היה נמנע מהנתבעת אותו חשש של העתקה או שכפול - כפי שנטען על ידם.

ג)         ביום 9.8.11 משיבה הנתבעת לתובע, בין היתר, כך: "כמו שהובהר כבר על ידי הנהלת החברה וכאמור בחוק הגנת הצרכן ולאחר שבדקנו שאכן נעשה שימוש במוצר, פתיחת אריזתם של תוכנות המחשב בערכת הלימוד (בדיקת עדכונים אוטומטית) פתיחתו של אתר האינטרנט וקבלת סיסמא לשם המשתמש שקבעת נאלצים אנו להשיב בשלילה לגבי ביטול העסקה, עקב חשש לפגיעה בזכויות יוצרים, העתקה ו/או שכפול". (ראה תשובה זו אשר צורפה לכתב התביעה, ההדגשה שלי-ג.ב.).

ד)         התובע לא הסתפק במה שנאמר בתשובה הנ"ל ופנה לעזרת המועצה הישראלית לצרכנות (להלן:"המועצה") אשר שלחה ביום 29.8.11  מכתב אל הנתבעת ובמכתב זה, מזכירה המועצה לנתבעת, שהיות ועסקינן בעסקאות ברוכלות, עומדת לצרכן הזכות לבטל העסקה תוך 14 ימים ללא דמי ביטול - זאת בהתאם לסעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן:"החוק")- והיות והתובע ביטל העסקה בתוך 8 ימים יש לבטל העסקה, שאם לא כן, תסייע המועצה בידי התובע לממש זכויותיו.

ב.         א)        אכן, סעיף 14 (א) לחוק קובע:" בעסקה ברוכלות רשאי הצרכן לבטל את ההסכם (1) במכר - מיום עשיית ההסכם עד ארבעה עשר ימים מיום מסירת הנכס..."

סעיף 14(ב) לחוק קובע: משבוטל הסכם לפי סעיף קטן (א) - ישיב העוסק לצרכן את התמורה ששילם והצרכן ישיב לעוסק את הנכס נשוא העסקה בהעמדתו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לצרכן.